<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן נ"ד</h1>
<h2>דף ז:</h2>
נמצא מוגה בספ' הישר מה שהגאונים מתיר' בפסח גרגיר חטה שנמצאת בתרנגולת, ומביאים ראיה מדתנ' פ' י"א דאהילות [מ"ז] גבי כלב, וכמה תשהא במיעיו ג' ימים, ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף. בדבר הזה שגו, דהא ר' יהודה בן בתירא פליג עליה, וקאמ' בעופות ובדגים מעת לעת, וקיימ' לן בשל תורה הלך אחר המחמיר, ובשיל' שבת [קנ"ה ע"ב], מייתי לה משום כלב, ודריש עליה מאי דכתיב [משלי כ"ט] יודע צדיק דין דלים. וטעם המביאים ראיה להיתר, משום דכתי' במחזור ויטריך, כי היכי דגבי טומאה א"ר שמעון [אהלות שם], כדי שתפול ותשרף והוי עיכול לעניין זה דלא חשיב אוכל לקבל טומאה, לפי שבא מיד לידי סירחון, גבי חמץ נמי אינו בא לידי חימוץ אלא לידי סירחון, אי פשיט' לן למיגמר איסור מטומאה, ובפ"ק דבכורות [ז' ע"ב], מוכיח שיש חילוק, גבי דג טמא שבלע דג טהור אסור לאוכלו. וקשי' להך דתני' באהילו', בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף, אלמא חשיב עיכול, ואין לחלק בין בשר המת לשאר דברים, דג' ימים דנקט, משמע בכל דברים, מדאמ' בפ' השואל [שבת שם], יודע הק' שמזונותיו של כלב מועטין, לכך משהא אכילתו במיעיו. והר' משה מפונטייזא מפר' ההי' דאהילות, דוקא כשאכל שהוא מכוסכוס ברוקו ומחותך בשיניו חשוב עיכול, אבל הכא מיירי בבלע ולא הוי עיכול. ותדע דיש חילוק דבפ"ח שרצים [שבת ק"ט ע"ב] קאמ', מאן דבלע זיבורא מאי אסותיה, ובבלע זיבורא קאמ' [גיטין ע' ע"א], מיחייא לא חיי, אלמא דבר הנאכל קרוב להתעכל קודם שיבא במיעיו, מדבר הנבלע כאילו הוא חי, ולפי זה אין ראיה להתיר חטה הנמצא בזפק בפסח, דבלועה הויא ואינה מכוסכסת ליחשב עיכול. ואומ' ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירא, דבעי בהך דאיהלות שהייא מעת לעת.
